<h1>או"ז הלכ' גיטין סימן תש"ה</h1>
<h2>דף י:</h2>
מתני' כל השטרות העולין [בערכאות של] עכו"ם כשירין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים רש"א אף אלו כשרין לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט פי' רבי' שלמה שנעשו השטרות ע"י ב"ד האומות ופרכי' והא לאו בני כריתות נינהו א"ר זירא ר"ש ירד לשיטתי' דר' אלעזר דאמר עידי מסירת הגט הוא דכרתי כדאמרינן בפ' בתרא [פ"ו ע"א] אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים ור"ש נמי בהכי מכשר שימסרנו בעידי ישראל והא"ר אבא מודה ר' אלעזר במזוייף מתוכו שפסול דאע"ג דאר"א גט שאין עליו עדים כשר דוקא שאין עליו עדים אבל יש בו עדים פסולין פסול מדרבנן וה"ט דפסולין דילמא אתי למימסריה באנפייהו ומסמך עלייהו הב"ע בשמות מובהקין דעכו"ם דלא שכיחי ישראל דמסקי בהנהו שמהתא דתו לא אתא למיסמך עלייהו דמידע ידיעי דעכו"ם הם. פר"ח יש מי שאומר מדמוקמי' לי' לר"ש כר"א דהלכת' כותיה בגיטין אי מזדמן ליה כרבי שמעון לא פסלינן ליה עכ"ל.
<h2>דף יא:</h2>
מתני' האומר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזור דר"מ וחכ"א בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו שאם רצה שלא לזון את עבדו [רשאי ושלא לזון את אשתו] אינו רשאי אמר להן הרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שפוסל את אשתו מן התרומה א"ל מפני שהוא קנינו. אר"י התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה כגון אדם מן השוק שתפס מטלטלי בנכסי ראובן לצורך נכסי שמעון שהוא בעל חובו וחב בתפיסתו ללוי דהוא נמי בעל חוב דראובן לא קנה שמעון, וא"ת משנתנו דשמעי' מינה דקנה דשליח זה תופס לעבד וחב לבעלים, כל האומר תנו כאומר זכו דמי ואין זה כשאר תופס אלא בעל עשאו שליח לזכות בו ואע"פ שהעבד לא ידע זכין לאדם שלא בפניו. אבל בעלמא אע"ג דעשאו שליח לא קנה כדמוכח פרק הכותב [פ"ד ע"ב] כדפרי' פ"ק דב"מ. וכתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל בשמעתי' שמעינן מינה שהתופס לבעל חוב במקום שאינו חב לאחרים קנה.
